בכל שלב בחיים אנחנו צורכים כמויות עצומות של נייר - רושמים רשימות למכולת, כותבים שיעורי בית במחברות, אוכלים מזון העטוף בנייר ואפילו החיתולים החד-פעמיים עשויים מנייר! וזה, כמובן, רק קצה הקרחון. ואם חשבתם שבעידן המחשב תצרוכת הנייר תרד - מסתבר שההפך הוא הנכון. מאז שהמחשב נכנס לשימוש נפוץ בבתים ובמשרדים אנחנו מדפיסים עוד ועוד וצורכים יותר ויותר נייר.

ומה הייתה ההתחלה?

לצורך כתיבה הכינו המצרים הקדמונים פפירוסים, שעל שמם קוראים לנייר באנגלית עד היום - paper. הפפירוס היה עשוי מרצועות דקות שנלקחו מצמח הגומא ונכבשו (=נלחצו) במכבש. הנייר כפי שאנחנו מכירים היום והשיטות לייצורו, הומצאו בסין לפני כאלפיים שנה. הסינים גילו שניתן לחבוט בדים וסחבות ולייצר דפים שעליהם ניתן לכתוב.

מאות שנים מאוחר יותר, הנייר החל להתפשט בעולם. בתחילה ליפן, לאחר מכן לאסיה, מאוחר יותר לאזור המזרח התיכון ולבסוף הערבים המוּרים הביאו את הנייר לאירופה בשנת 1150. המפעלים הראשונים לייצור נייר שהוקמו באירופה היו בספרד ובמאה ה-14 הוא כבר היה בכל אירופה.

המצאת הדפוס העלתה את הדרישה לנייר וקשה היה להשיג את הסחבות והבדים הדרושים לייצורו. לפני כשלוש מאות שנה התחילו להשתמש בעץ ובחומרים אחרים מן הצומח כתחליף לבדים בייצור הנייר.

העץ הוא עדיין חומר הגלם העיקרי ליצור נייר אך משתמשים גם בסחבות כדי ליצר ניירות חזקים יותר. כיום, אנחנו מודעים לחשיבותם של העצים ולכן מחפשים כל הזמן שיטות לייצור ניירות מבלי לפגוע ביערות החשובים כל כך לכדור הארץ. ואכן הרבה מהנייר שבו אתם משתמשים היום הוא נייר ממוחזר.