כָּל הַבּוֹקֵע בַּשִּׁיר מַבְשִׁיל בְּעִתּוֹ, שׁוֹקֵעַ וָשָׁב מַטָּה לְחֵיק רֵאשִׁיתוֹ: כְּאִילָן הַמָּשִׁיר אֶת פִּרְיוֹ עַל אַדְמַת שָׁרָשָׁיו.

תשובה על השאלון: "למה נכתבים שירים ליריים?" ומה לעשות בסוסים במאה העשרים? ובאיילות? ובאבנים הגדולות שבהרי ירושלים?

-- כָּךְ הַסְּפָרִים מֵחִדְלוֹנָם קוֹדְחִים שֵׁנִית עַל שֻׁלְחָנֵנוּ, חַיִים מֵראשׁ וּמֵחָדָשׁ, מִבְּלִי דַלֵּג עַל דָּף, מִבְּלִי דַלֵּג עַל הוֹלֶם לֵב וְעַל הִרְהוּר. לוּ כָּך קִנֵּאנוּ, לוּ כָּך אָהַבְנוּ. לוּ כַּסֵּפֶר לֹא נִיעַף. קַדְמוֹן הוּא כּוֹחַ הַסְּפָרִים וְאֵין בָּהֶם חוֹבֵק יָדַיִים. אַחִים הֵמָּה לַסַּתָּתִים, לִשְׁלוֹשֶׁת בְּנֵי הָאֵל: לַחֲלִיפוֹת הַקּוֹר וָחוֹם, לִגְאוֹן הָרוּחַ וְלַמַּיִם, לְפַסָּלֵי פָּנֶיהָ שֶׁל תֵּבֵל. כִּי עַז הָרוּחַ בֶּהָרִים, וְאֵין כַּשִׁיבּוֹלִים לְטוֹהַר, וְאֵין בָּהִיר כַּטַּל הַטּוֹב אֲשֶׁר עַל אֲפָרִים. מֶרְחֲבֵיהֶם וַהֲדָרָם הֵם נַחֲלָתָם מֵעִם אֱלוֹהַ, אַךְ נִשְׁמָתָם, אַחַי, לֻקְחָה מִן הַסְּפָרִים. יִשְׁמוֹר הָאֵל אֶת הַגְּוִילִים לְחַיֵּי עַד וּלְחַיֵּי חֶלֶד, יִשְׁמוֹר מִטַּחַב וּמֵעָשׁ וּמִנִּקְמַת כּוֹבֵשׁ, יִשְׁמוֹר אוֹתָם הָאֱלוֹהִים מֵאֱוִילִים וּמֵאִוֶּלֶת וּמֵחָכְמַת הַכְּסִיל כְּמוֹ מֵאֵשׁ. (נתן אלתרמן)